הצגה מקורית שהיא כעין אגדה בסגנון ״צופן דה וינצ׳י״ לילדים. ההצגה מספרת על חשיבותם של זקני הארץ.
היה היה בארץ רחוקה, מלך צעיר בשם גיליאן. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של אביו, המלך דוריאן הזקן. מלא כוונות טובות ניגש גיליאן הנמרץ למלאכה – לערוך שינויים בממלכה. הוא מינה לתפקידי השרים את חבריו – בני גילו, אך מרוב חשש מהתנהלותם של הזקנים סביבו ומהשפעתם עליו, ציווה לגרש את כל הזקנים אל מחוץ למדינה.
רחוק משם, בכפר מרוחק – גרו אח ואחות. תמר בת 12 ואמנון בן 8. שכנתם היתה אישה זקנה וערירית בשם גילדה. בתחילה חששו הילדים מפניה ואף כינו אותה מכשפה, אך עם הזמן הפכו לחברים טובים. כאשר הגיע צו גירוש הזקנים אל ביתה של גילדה, סירבו הילדים להיפרד מחברתם המבוגרת, החליטו לעשות מעשה, והציעו לה להסתתר בבקתה קטנה שהקים אביהם ביער.
בארמון מגלה גיליאן כמה קשה "להיכנס אל נעלי אביו", מצב הממלכה מתדרדר ואין ממי לבקש עצה. אך אז, באורח פלא, מתגלה מכתב שהשאיר המלך המנוח לבנו. המכתב הוא כתב חידה מיסתורי אשר אמור להוביל לאוצר גדול אותו השאיר המלך לבנו. איש לא מצליח לפענח את הצופן. איש מלבד גילדה.
הילדים וגילדה מתייצבים באומץ מול המלך. תוך כדי פתרון החידות מבין המלך מהו האוצר הגדול שהשאיר לו אביו. הוא חוזר מן הגזרה הנוראה ומשיב את כבודם האבוד של זקני הממלכה.

למה העלנו את "המלך גיליאן"
בתקופה בה נשחק מעמדם של "זקני השבט" במשפחה ובחברה המודרנית, מטפל המחזה "המלך גיליאן" בדרך חדשה ומקורית בקשר בין זקני הדור לבין הילדים. המחזה מחדד את התובנה שהידע והלמידה הוא האוצר הגדול ביותר שניתן לבני האדם, ו"האוצרים" האחראים להעביר אותו לדור הבא הם הזקנים.
התקופה שנבחרה כרקע להצגה היא סוף ימי הביניים. תקופה בה שוב החלה להתעורר באדם התשוקה ללמוד ולדעת, לאחר שנים רבות של אפלה תרבותית.
התפאורה, התלבושות והמוסיקה יוצרים אווירת מיסתורין המבוססת על אלמנטים ארכיטקטונים תקופתיים מעולמות עברו, בשילוב עולמן הקסום של האגדות עליהם גדלנו.