בשנת 2006 כתבו ירון כפכפי ונועה ברנר מחזמר מקורי חדש בשם ״1976״ עבור להקת צופי תל-אביב.
ההצגה "1976" היא סיפור על אומץ.
אומץ לעשות ולהשיג את מה שאתה באמת רוצה גם אם זה נראה חסר סיכוי, גם אם החברה קובעת מוסכמות אחרות, גם אם זה לא "הגיוני". זאת הצגה על אומץ לא להיות קורבן, לנקוט עמדה מבלי לפחד או להתנצל. זה סיפור על היכולת לא להיכנע למודות ולטרנדים, ולדברים המנוגדים ל"אני-מאמין" שלך. זה סיפור על הכוח לברוא מחדש וללכת לפי צו רצונותיך, בלי לחשוש שבכך אתה "לא בסדר" או "לא ראוי" או "לא טוב".

הרקע למחזמר 1976
הנהגת הצופים קבעה שהנושא השנתי הוא דמוקרטיה.
אנחנו בלהקת הצופים הרגשנו שהנושא הזה הוא דרך מצוינת להסתכל על עצמנו כחברה, על הקודים ויחסי הכוחות בתוכנו, ועל דרכי ההתנהגות שלנו – שכולם, כמובן, דמוקרטיים.
אבל האם זה באמת ככה? האם אנחנו באמת חברה דמוקרטית? האם אנחנו מקבלים את דעת הרוב, גם כשהיא אינה מתאימה בדיוק לדעתנו שלנו? האם אנחנו סובלניים למישהו שונה מאיתנו? האם אנחנו מקבלים את הזכות של כל אחד להביע את דעתו החופשית? זהו, שלא תמיד.
בשלב הזה הכנסנו לתהליך העבודה את היוצרים נועה ברנר וירון כפכפי. התחלנו לבדוק מה אומר המושג "דמוקרטיה" בתהליך של אימפרוביזציה (אלתור), בניית סצנות וסיפורים, ושאלנו את עצמנו האם אנחנו באמת נאמנים לקודים הדמוקרטיים. מהר מאד גילינו שלמרות החינוך שקיבלנו, למרות הרצון והשאיפה, אנחנו רחוקים מאד מדמוקרטיה אמיתית. בהרבה מקרים אנחנו כופים את דעתנו, משליטים את רצוננו וכוונותינו בדרכים שונות ומשונות: לעיתים בכוח ובטרור, לעיתים בתכסיסים ותחבולות, לעיתים באיומים. וכל אלו מתרחשים - לא בבית הנבחרים, לא במסדרונות הכנסת בקרב הפוליטיקאים הממולחים, אלא בתוכנו - בחיי היומיום שלנו.

למה חזרנו אחורה 30 שנה?
עם המטען הרגשי הזה יצאנו לדרך.
נועה וירון גיבשו את סיפור העלילה ומיקמו אותו בעבר, בחודש יוני, 1976. גם בגלל שזה מאפשר הצצה לתרבות, לבוש וסלנג שהיו נחלת דור ההורים שלנו, וגם בגלל שבאותו שבוע נחטף מטוס אייר פראנס שהיה בדרכו מתל-אביב לפאריס על ידי ארבעה טרוריסטים. הם הסיטו את מסלול טיסת המטוס לאנטבה שבאוגנדה. ממשלת ישראל, שבראשה עמד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לא נכנעה לטרור, ובהחלטה אמיצה הוציאה את צה"ל למבצע הצלה חסר תקדים, בו שוחררו החטופים והובאו לארץ בשלום. "מבצע אנטבה" נמצא ברקע סיפור ההצגה ומהדהד לכל אורכה.
כל הגיבורים לומדים בכיתה י"ב וזהו שבוע הלימודים האחרון שלהם – לפני שהם נפרדים וכל אחד הולך לדרכו. הם לומדים מהי חברות אמיתית, מהי אחריות ומה אפשר לעשות כשבאמת רוצים. הם מגלים שהגבול הוא השמיים... הכל מתרחש בקיץ 1976. קיץ שלא נשכח!

דבר הנהגת צופי תל-אביב
שנות השבעים מהוות ציון דרך משמעותי בתולדות מדינת ישראל הן מבחינה מדינית והן מבחינה תרבותית. מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, ביקור סאדאת בארץ, זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, רינה מור כמיס עולם והמבצע ההרואי המופלא של חילוץ בני הערובה, שנחטפו בטיסת אייר פראנס לאנטבה. הנהגת צופי תל אביב יפו, על 8,500 חניכיה בחרה השנה לשים דגש על העצמת הפרט והתמקצע ותו בתפקידי ההדרכה השונים, מיסוד ערך הדמוקרטיה תוך מתן ביטוי לעשייה והאחריות החברתית והמוסרית ושילוב החניכים בכל הגילאים בתהליכי קבלת ההחלטות. ופיתוח מודל השבט הקהילתי במאה העשרים ואחת הגדלת השפעתו בקהילה והגדלת מספר החניכים. הלהקה, החליטה השנה להעלות מופע המדגיש את פניה השונים של הדמוקרטיה, השפעתו של מנהיג המצליח למשוך אחריו את חבריו בצורה עיוורת תוך כניעה ללחץ החברתי, גם כאשר מדובר בחריגה מהנורמה. ברוח התקופה, נחשף להתלבטויות של הנוער עם רגשות, האהבות האכזבות המאפיינות את אותה תקופה. כתמיד, אנו מאחלים ללהקה הצלחה רבה ובטוחים כי תצליח לקחת את המבוגרים שבינינו למסע נוסטלגי אל העבר ואת החניכים הצעירים להתרגשות של גילוי הקסם של אותה תקופה.

צוות הנהגת צופי תל אביב-יפו