מחזמר תנ"כי על חלומות, קנאה וסליחה
"יוסף בעל החלומות" נולד מתוך הרצון להפגיש ילדים עם הסיפור המקראי לא כשיעור תנ"ך, אלא כחוויה בימתית חיה, מוזיקלית ורגשית. במרכז המחזמר עומד יוסף, בנו האהוב של יעקב, נער שמאמין בחלומותיו ואינו מבין עד כמה אהבת אביו והייחוד שהוא מייחס לעצמו מעוררים את קנאת אחיו.
המסע של יוסף מתחיל בבית אביו, אבל מהר מאוד הופך למסע של נפילה והתבגרות: מן כתונת הפסים אל הבור, מן הבור אל העבדות במצרים, מבית פוטיפר אל הכלא, ומשם אל ארמון פרעה. בכל תחנה הוא מאבד משהו, אך גם מגלה בתוכו כוח חדש: נאמנות, סבלנות, תבונה, חמלה ואמונה בכך שגם ברגעים הקשים ביותר, הסיפור עוד לא הסתיים.
המחזמר מצליח להפוך סיפור תנ"כי מוכר לדרמה משפחתית קרובה ומובנת. קנאת האחים אינה רק אירוע עתיק, אלא רגש שילדים מכירים היטב. החלומות של יוסף אינם רק נבואה, אלא גם ביטוי לכמיהה להיראות, להיות מיוחד, ולמצוא מקום בעולם. רגע המפגש המחודש בין יוסף לאחיו הופך לשיא רגשי של סליחה, פיוס ותיקון.
מבחינה בימתית, "יוסף בעל החלומות" נבנה כעולם צבעוני של מדבר, שמים, חלומות ומצרים. השירים מלווים את העלילה קדימה, והם נוגעים גם בהומור, גם בכאב וגם בתקווה. אחד השירים המזוהים עם ההצגה, "אח שלי", מבטא את הלב הפועם של הסיפור: יחסים בין אחים, פגיעה, געגוע והאפשרות לבחור מחדש במשפחה.
מאז עלייתו בתיאטרון גושן הפך "יוסף בעל החלומות" לאחת ההצלחות המתמשכות של התיאטרון. הוא ממשיך לפגוש דורות של תלמידים וצופים צעירים, ומזכיר שסיפור טוב באמת יכול להישאר עתיק ונצחי בעת ובעונה אחת: ילד עם חלום, משפחה שנקרעת, ואפשרות אחת גדולה לסלוח.
הגענו להרצליה, ילדים והורים וגם סבתות בעיצומו של מבצע "צוק איתן" בין אזעקה ויירוט וכניסה לממ"ד, צפינו בהצגה "יוסף בעל החלומות". צחקנו, בכינו והתרגשנו מהמחזה המקסים, מהתפאורה והמשחק הנפלא".
דליה יעקבי, רכזת סל תרבות עירוני יבנה