"אני ירושלמי" הוא מחזה מוזיקלי מאת ירון כפכפי בהפקת תיאטרון גושן, בהשראת סיפור חייו, זיכרונותיו ושיריו של יהורם גאון. דרך עיניו של ילד ירושלמי החולם על במה, נפרש סיפורה של ירושלים מן השנים שלפני קום המדינה ועד איחוד העיר במלחמת ששת הימים. זהו מסע על משפחה, שייכות, געגוע, חלום, ועל הקול שהפך לחלק מן הזיכרון הישראלי.
סיפורו של ילד, משפחה ועיר
"אני ירושלמי" נולד מן הרצון להפוך את סיפור חייו של יהורם גאון למחזה מוזיקלי חי, נגיש ומרגש לדור צעיר. ההצגה מבוססת על זיכרונותיו של גאון ועל שיריו המוכרים, ומציבה במרכזה לא רק את הזמר והשחקן שהפך לאחד מסמליה התרבותיים של ישראל, אלא את הילד שגדל בירושלים, חיפש את קולו, וניסה להגשים חלום שלא תמיד התקבל בהבנה בבית.
העלילה נעה בין ירושלים שלפני קום המדינה לבין מלחמת העצמאות, השנים שבהן העיר היתה חצויה, ומלחמת ששת הימים שבה התאחדה מחדש. דרך סיפורו האישי של יהורם נפרש גם סיפורה של משפחה ירושלמית: אב קפדן החולם שבנו יבחר בדרך "רצינית", סב אהוב מן העיר העתיקה שמזהה את ייעודו האמנותי, חברים, מורים, זיכרונות ילדות, אובדן וגעגוע.
בלב המחזה עומדת השאלה מהי שייכות: למשפחה, לעיר, לשפה, למורשת, לבמה ולחלום. יהורם הילד רוצה לשיר ולשחק; אביו חושש מן הבחירה הזו; וסבו מעניק לו מבט אחר - כזה שרואה באמנות שליחות, שמחה ויכולת לגעת באנשים רבים.
שיריו של גאון שזורים בעלילה לא כמחרוזת נוסטלגית בלבד, אלא כחלק מן הסיפור הדרמטי. "הנני כאן", "אני עושה לי מנגינות", "יש לי חלום", "מעל פסגת הר הצופים", "בלדה לחובש" ושירים נוספים מקבלים הקשר בימתי חדש, ומחברים בין הזיכרון הפרטי של יהורם לבין הזיכרון הלאומי של ירושלים ושל המדינה.
ההצגה עלתה בתיאטרון גושן בשנת 2016, בכתיבה, בימוי וניהול מוזיקלי של ירון כפכפי, על פי רעיון של יואב שמר. את יהורם גילם שפי מרציאנו ומאוחר יותר אור טרגן, ולצדו שיחקו אביב כרמי, אורית עזריב, גיא הירש, דניאל ורטהיים וערן פרץ/עופר רגירר. ההפקה שילבה וידאו ארט, שירים, משחק ותנועה, והביאה אל הבמה עולם ירושלמי חי: שכונות, משפחה, מלחמה, במה, געגוע ותקווה.
"אני ירושלמי" היא הצגה על יהורם גאון, אבל גם על ישראליות של פעם ושל היום. היא מספרת כיצד ילד אחד, שגדל בין בית הכרם לעיר העתיקה, הצליח להפוך את הקול הפרטי שלו לקול של קהל שלם. ההצגה רצה כבר מעל לעשור, והפכה לקלסיקה שלא נס ליחה.
הרגע שבו יהורם ראה את חייו על הבמה
לאורך העבודה על "אני ירושלמי" העניק יהורם גאון לירון חופש יצירתי נדיר. הוא נתן לו לעבד את ספרו ואת סרטו כמעט ללא התערבות, אך נשאר זמין לכל שאלה שעלתה בחדר החזרות. באחת הסצנות, שהתרחשה בערב שבועות בבית הכנסת בשכונת בית הכרם בירושלים, רצה ירון לשלב מזמור אותנטי מבית הכנסת בשכונת ילדותו. כל שנדרש היה להתקשר אליו מאולם החזרות. יהורם ענה, ובחץ לב - שר את המזמור ברמקול של הטלפון, ולימד את כל המשתתפים את הניגון שהפך בסופו של דבר לחלק מפס קול ההצגה.
ביום החזרה האחרונה הוזמן יהורם לראות את המחזמר בפעם הראשונה. הוא הגיע מלווה בעודד מנשה, חבר משותף, וסיפר שבאותו בוקר, לפני שנכנס לאוטו, עלו בו חששות כבדים: אולי עשה טעות כשנתן לאחרים לעבד את סיפור חייו? מה יקרה אם לא יאהב את התוצאה? עודד, ברגישות רבה, ליווה אותו והקשיב לחששותיו.
האולם פונה במיוחד עבורו. יהורם ועודד ישבו לבדם בשורה השביעית במרכז, וכל צוות התיאטרון עמד בשורה האחרונה ליד עמדת הסאונד והתאורה. במהלך ההצגה הרגיש יהורם, כמעט פשוטו כמשמעו, כיצד חייו עוברים לנגד עיניו. הוא צחק, התרגש, התמלא געגועים, אך הרגע שבו דמותו של אחיו הגדול בנימין יוצאת מפתח הבית ותולה מודעות אבל על מות אביהם שבר אותו לרסיסים.
ההצגה מסתיימת ברגע שבו יהורם האמיתי נקראה מקריא את המכתב שכתב לו אביו לאחר שראה אותו מופיע לראשונה בלהקת הנח"ל, ובהמשך שר דואט עם השחקן המגלם אותו בצעירותו. ברגע הזה, באמת שאף עין לא נשארתת יבשה.
מיד בתום ההצגה יהורם קם והתקדם לעבר המעבר, ירון ירד מהקונסולה לכיוונו, וכשנפגשו, ללא אומר ודברים, נפלו איש על צוואר רעהו בחיבוק ארוך שאמר הכל.
לאחר מכן עלה יהורם לבמה, הצטרף אל השחקנים ואל תפאורת "נוף הולדתו", וחיבק אותם כאילו היו באמת בני משפחתו.
בסוף אותו יום נתן יהורם לירון את "עצת מיליון הדולר": למרות שיהורם הצטלם קורא את המכתב ושר את השיר הנני כאן, יהורם הציע שבעת קריאת המכתב, הוא לא יראה, אלא רק קולו ישמע. וכשמתחיל השיר - רק אז יראו גם את פניו. ירון אימץ את הטיפ, ועד היום כאשר קולו של יהורם נשמע אפשר ליהנות מליחשושי הקהל הקולט שזהו קולו של יהורם האמיתי, וכשפניו מופיעות מאוחר יותר על המסך - ההתרגשות מגיאה לשיאה.
מחזה, בימוי וניהול מוזיקלי: ירון כפכפי
מבוסס על זכרונותיו ועל סרטו של יהורם גאון
עיצוב תפאורה ואביזרים: בתיה סגל-פיק ומיכאל סגל
וידאו ארט: ינון פורת
עיצוב תאורה: פליקס דורפמן
עיצוב תלבושות: רונה בקרמן
תנועה: לימור רוז
יהורם: שפי מרציאנו
אבא משה: ערן פרץ / עופר רגירר
בנימין: גיא הירש
ג׳ינג׳י: דניאל ורטהיים
אמא שרה: אורית עזרייב
סבתא והמורה רמה: אביב כרמי
במאי משנה: יאיר מוסל
ניהול הפקה: מיה שמר
מנהל הצגה: אלון לוי
עליס בליטנטל - יום רביעי, 17/8/16, 20:15 דה מרקר
"אני ירושלמי" מבוססת על סיפורו של הזמר והשחקן יהורם גאון.
כולם מקצועניים להפליא, בגלמם טיפוסים שונים ומגוונים, כך שהתמונה העולה בפני הילדים עשירה ומגוונת. בנוסף, השפה העברית הנפלאה זוכה לקבל כאן בהצגה את מקומה הראוי. פשוט תענוג לשמוע את השפה הכה משובחת ולירית כאחת, לעומת שפת הרחוב המושמעת לרוב בסרטים או בהצגות מסחריות.
עליס בליטנטל - יום רביעי, 17/8/16, 20:15 דה מרקר
"אני ירושלמי" מבוססת על סיפורו של הזמר והשחקן יהורם גאון. את דמותו כילד ונער מגלם שפי מרציאנו המדהים כ"יורם". מרציאנו זכור מתפקידו בהצגת "הנאהבים והנעימים" בסיום הסטודיו של יורם לוינשטיין. יהורם גאון גדל בשכונת בית הכרם, אך הקשר החזק שלו לסבו, שגר בעיר העתיקה והשפיע עליו בבחירת דרכו האמנותית, מביא להצגה את ניחוח הזכרונות מכל מה שהתרחש בירושלים בשנות הארבעים, בעת השלטון הבריטי. הצופים הצעירים סופגים מההצגה ידע על ההתארגנות של הישוב היהודי, במיוחד הצעירים, להתנגדות לשלטון הבריטי, שהיה בעל נטיה ברורה לטובת הערבים. כל מי שנתפס ובכליו כלי נשק, או אפילו כדור או רימון (מקרב היהודים כמובן), היה נשפט למוות ונתלה. המתח בעת פרוץ מלחמת העצמאות, העימותים של הנערים עם הוריהם הדואגים להם, מומחשים יפה בעזרת שלל הטיפוסים שבהצגה, אותם מגלמים ברוב חן ובעסיסיות אביב כרמי כסבתו של יורם; אורית עזריב כאמו; וערן פרץ בתור אביו של יורם, דניאל ורטהיים כ-"ג'ינג'י״, וגיא הירש כ"בנימין” – כולם מקצועניים להפליא, בגלמם טיפוסים שונים ומגוונים, כך שהתמונה העולה בפני הילדים עשירה ומגוונת. בנוסף, השפה העברית הנפלאה זוכה לקבל כאן בהצגה את מקומה הראוי. פשוט תענוג לשמוע את השפה הכה משובחת ולירית כאחת, לעומת שפת הרחוב המושמעת לרוב בסרטים או בהצגות מסחריות.
בימאי ההצגה ומנהלה המוסיקלי הוא ירון כפכפי הנודע, שהחל את דרכו כבימאי להקת "השכנים של צ'יץ'”, ומתמחה בהצגות המשלבות מוסיקה ריקוד ומשחק גם יחד. לצידו - עוזר הבימאי יאיר מוסל, שאף ביים את "הנאהבים והנעימים שהוזכרה לעיל. מה גם, שעל כל זאת, שיריו של יהורם גאון הכה מוכרים צובטים את הלב. ושיאם – כשברקע, בהקרנת הוידיאו ארט המדהימה של ינון פורת, נראה גאון עצמו שר את השיר המסיים בשילוב עם עם שפי מרציאנו שעל הבמה. את עיצוב התפאורה והאביזרים עשו בתיה וומיכאל סגל-פיק. את התלבושות עיצבה רונה בקרמן, ועל התנועה אחראית לימור רוז.
הצגה זו מיועדת לגילאי ד' עד י'.
לסיכום: הצגות ילדים ונוער מושקעות עם מיטב השחקנים והיוצרים, כי גם לילדים מגיע.
יהורם: שפי מרציאנו
אבא משה: ערן פרץ / עופר רגירר
בנימין: גיא הירש
ג׳ינג׳י: דניאל ורטהיים
אמא שרה: אורית עזרייב
סבתא והמורה רמה: אביב כרמי
ערב הצגת הבכורה
לא קל לראות הצגה, שמדברת בך, בחייך, במשפחתך, בזיכרונותיך - העצובים השמחים. כי כמה יכולים שחקנים טובים ככל שיהיו, תפאורה מרהיבה, שירים מקסימים, בימוי רגיש כמו אדווה שמלטפת חוף, כמה יכולים כל אלה להתחרות באמת האמיתית אותה הלכתי לראות בדחילו, וביראה גדולה, כי למול סיפורי האישי, שחרץ חריצים בפני וחיי, הכל מתגמד ומצטמצם וקוטן.
אז לא!
כי ישבתי למול שחקני "אני ירושלמי", ושכחתי את עצמי למולם, למול אהבתם למול סיפורו של ילד ירושלמי שהם לקחו אותו ממני אליהם, בכישרון בחמלה ובהוקרה.
קיבלתי המון פרסים בחיי, שחקני ההצגה "אני ירושלמי" במאי ההצגה ירון כפכפי, מפיקי ההצגה, אביגיל שמר אהרון העניקו לי פרס נוסף אם לא הנפלא שבהם, אזי לפחות אחד מן הנלבבים של חיי.
תודה.
ערב הצגת הבכורה
כאשר אביגייל ויואב שמר התקשרו אלי לשאול מה דעתי על הרעיון להפוך את סרטו של יהורם גאון, ״אני ירושלמי״, להצגה מוזיקלית, לקח לי בדיוק שלוש שניות לענות להם, שזה רעיון מבריק.
הטלפון הבא שלי היה לחברי משכבר הימים, עודד מנשה, שמאז ילדותינו המשותפת - ידועה לי חיבתו לשיריו ולסרטיו של יהורם. גם עודד התלהב, ומאחר שבמרוצת השנים זכה עודד להכיר את יהורם ואף להתידד עימו, אירגן לנו עודד ארוחת בוקר משולשת, בה פרשתי בפני יהורם את הרעיון.
יהורם הקשיב קשב רב, ולאחר מכן, כאות של הבעת אמון, שלח לי קובץ פרטי של זכרונותיו אשר העלה על כתב בשנים האחרונות.
קראתי בשקיקה את סיפור חייו והתענגתי. יהורם גאון שהכרתי כזמר ענק ושחקן מחונן, התגלה כמספר סיפורים מרתק באופן המשתווה אל יתר כישרונותיו. בעודי קורא, כבר החלה נפרשת בפני עלילת חייו כמחזה, ובמקביל נפעמתי אל מול האירועים ההיסטוריים של מדינת ישראל בכלל, והעיר ירושלים בפרט, השזורים בחייו.
במהלך התחקיר וההתעמקות בסיפור חייו, חזרה ועלתה שוב ושוב מילה אחת שבדיעבד, היא בעצם נושא המחזה - שייכות.
תחושת השייכות ניכרת כבר בשם ההצגה, אך מעבר לכך עוברת דמותו של יהורם במחזה ״אני ירושלמי״ משברים רבים בגלל חלומו להשתייך לתחום המנוגד לתפישת עולמם של אביו ואימו.
בתקופה בה גם בני הנוער מתחבטים בשאלה, איפה יותר נוח או קל לחיות, הולך ונעלם הנאראטיב שהיה כאן לפני שנות דור. פעם ידענו בשביל מה אנו כאן, ידענו למה אנו מתגייסים לצבא, ובחרנו להישאר למרות הקושי והכאב.
שמחתי לגלות שגם יהורם חש כמונו, ובסיפור חייו הוא עצמו מספר נאראטיב אשר ממנו גם אני נפעמתי ואליו שוב רציתי להשתייך.
הקסם בנסיון לתאר את יופיה של ירושלים ומיסתוריה, סחף אותי כבמאי, ובעזרת היוצרים המוכשרים שליוו אותי, הצלחנו למצוא את השפה הויזואלית אותה תדבר ההצגה.
במקביל התחלנו בחיפוש קדחתי אחר שחקן שישחק את יהורם ואת יתר בני משפחתו. החיפוש אחר שחקנים שייצגו אנשים שחלקם כבר לא איתנו, יצר ריגוש שאין דומה לו, וכולנו גאים בשחקנים שנבחרו לבסוף וגרמו לכולנו צמרמורות של התרגשות עוד בעת החזרות.
לבסוף אי אפשר לדבר על יהורם גאון ללא השירים המזוהים עמו, שהם כבר נכס צאן ברזל של עמנו. ״הנני כאן״, ״אני עושה לי מנגינות״, ״יש לי חלום״, ועוד… לכן בבואי לעבד אותם להצגה ולהפוך אותם לחלק מן העלילה - היתה בי תחושת חיל ורעדה כאילו שומע אני קול האומר לי ״של נעלייך מעל רגלייך…״
הרגשתי אחריות להעביר בעיבודים את אותו ריגוש אשר חשתי בעצמי כאשר שמעתי את השירים לראשונה כילד.
חוויית העבודה על ״אני ירושלמי״ תחקק בזכרוני כפרוייקט החשוב והמרגש ביותר שעשיתי במהלך עשרים וחמש שנות עבודתי בתחום הבמה.
- ירון כפכפי, מחזאי במאי ומנהל מוזיקלי
להזמנת הופעות ופרטים נוספים