בשנת 2012 פנה תיאטרון אורנה פורת אל ירון כפכפי בבקשה להעלות את "מלך סיאם" בגרסה חדשה, קטנה וגמישה יותר - כזו שתוכל לרוץ גם במסגרת סל תרבות, אך גם באולמות גדולים בחנוכה וברחבי הארץ. את ההפקה ביים משה קפטן, והמחזמר נבנה מחדש עבור להקה מצומצמת יותר ושפה תיאטרלית מדויקת יותר.
במרכז הגרסה החדשה נותר המפגש בין אנה, המורה האנגלייה, לבין מלך סיאם וילדיו. אנה ובנה לואיס מגיעים לארמון מתוך תחושת שליחות והתרגשות, אך במהרה מתגלה כי הפער בין התרבויות עמוק וקשה לגישור. דווקא הילדים - לואיס, יורש העצר ונסיכת סיאם - מצליחים במקום שבו המבוגרים נכשלים: הם מתקרבים, מקשיבים, משחקים ולומדים זה מזה, ובכך מקרבים גם את הלבבות של המבוגרים סביבם.
ההפקה עלתה עם ניהול מוזיקלי ועיבודים מאת אמיר לקנר, כוריאוגרפיה מאת רוני ברנדשטטר, תפאורה של סבטלנה ברגר ותלבושות של יובל כספין ושלומית פניקל. בקאסט השתתפו בין היתר מיקי לאון וניסו כאביה בתפקיד המלך, קלייר בן דוד ונעמי פרומוביץ' כאנה, אור מאיר כלואיס, מאיה מדג'ר, נוי הלפרין, יהונתן מגון, דפי אלפרן ושמעון חאבא.
גרסת אורנה פורת זכתה להצלחה גדולה ולביקורות אוהדות. ב"כלכליסט" נכתב כי כפכפי כתב מחזה עם "שירים ולחנים קליטים שהילדים זמזמו כבר ביציאה מהאולם", וכי קפטן יצר "הצגה מוקפדת ומכובדת" שהותירה ילדים מרותקים ונרגשים. הביקורת שיבחה גם את התפאורה, התלבושות והשחקנים.
באתר "הבמה" תוארה ההצגה כ"מפגש תרבויות" שמביא אל הבמה לא רק את הקושי של המערב לקבל תרבות שונה, אלא גם את קולה העצמאי של אנה כאישה המסרבת לקבל תפיסות ישנות של מעמד האישה. באתר תיאטרון אורנה פורת רוכזו ביקורות נוספות ששיבחו את המראה המלוטש, הביצוע המשחקי, המוזיקה, התלבושות והעובדה שההצגה מצליחה לדבר אל ילדים ומבוגרים יחד.
הצלחת גרסת 2012 הוכיחה כי "מלך סיאם" אינו תלוי רק בקנה המידה של הפקת חנוכה גדולה. גם בגרסה תיאטרלית מצומצמת יותר, הסיפור שמר על כוחו: מורה אחת, מלך אחד, ילדים משני עולמות, ושאלה אחת שנשארת רלוונטית תמיד - האם אפשר באמת להקשיב לתרבות אחרת מבלי לנסות לכבוש אותה.