פשנל, טופול, מילצ'ן והחלום על ברודווי
לאחר הצלחת המחזמר "דוד", פנה המפיק הגדול אברהם דשא, פשנל, אל ירון כפכפי והציע לו לכתוב איתו מחזמר חדש לחנוכה. פשנל בחר את "בן המלך והעני" מאת מארק טווין - אחד מסיפורי החלפת הזהויות המפורסמים בספרות - וירון מצא את עצמו יושב במשך שעות עם אחד המפיקים המיתולוגיים של הבידור הישראלי, ובונה איתו מחזמר מקורי מן היסוד.
ספרו של מארק טווין מספר על אדוארד, בן המלך, ועל טום, ילד עני הדומה לו להפליא. משחק תמים של החלפת בגדים הופך במהרה להחלפת גורלות: הנסיך נזרק אל הרחוב ונאלץ ללמוד מקרוב את מצוקת העם, בעוד הילד העני נכנס לארמון ומגלה את הבדידות, האחריות והפחד שמסתתרים מאחורי הכתר. המחזמר הרחיב את הסיפור לעולם בימתי גדול, עם הרפתקאות, הומור, קרבות במה, פנטומימה, שירים ותזמורת צבעונית.
עודד מנשה שהיה אז כוכב ענק בזכות היותו מנחה בכיר בערוץ הילדים, לוהק לתפקיד האביר שמציל את הנסיך ומחזיר אותו לכס המלכות. כדי לתת לעודד את הכבוד הראוי לו, פשנל החליט להוסיף את המילה "האביר" לשם ההצגה, וכך היא התפרסמה במודעות הראשונות, אך לאחר מכן המחזמר חזר לשם הספר הידוע.
פשנל האמין מאוד במחזמר. הוא צירף להפקה שותפים בעלי משקל, בהם ארנון מילצ'ן וחיים טופול, והקפיד, עם תחילת מכירת הכרטיסים, להחזיר להם את השקעתם. עבור ירון, עצם העבודה עם פשנל היתה חוויה מכוננת. זו היתה הזדמנות נדירה ללמוד מקרוב איך חושב מפיק גדול: איך בוחרים סיפור, איך בונים קהל, איך הופכים רעיון ספרותי לאירוע בימתי רחב יריעה.
פשנל אף הציע לירון לביים את המחזמר, אך ירון חשש מגודל האחריות. בסופו של דבר הביא פשנל את הבמאי מישה לוריא, וההפקה נבנתה כעולם בימתי עשיר המזכיר קרקס או מופע רחוב, עם תפאורה מאת אנה כרושצ'ובה שבעזרת סיבוב התפאורה על הבמה יצרה מקומות התרחשות שונים, כוריאוגרפיה מאת מרינה בלטוב, תאורה מאת מיכה מרגלית, פנטומימה מאת גנדי בבצקי וקרבות במה מאת ליאוניד גלנץ.
