בשנת 2004 פנה המפיק טורנר אל ירון כפכפי וביקש ליצור גרסה חדשה ל"פיטר פן", ולא לחזור אל הגרסאות הקודמות. בתחילה תוכנן לביים את ההפקה הבמאי סטיבן דקסטר, שביים קודם לכן את הגרסה המקורית של "מרי לו" בהבימה. אך מכיוון שההפקה יצאה לדרך בלוח זמנים קצר במיוחד, דקסטר פרש מן הפרויקט, וטורנר הציע לירון לקחת על עצמו גם את הבימוי.
מפאת קוצר הזמן, הזמין ירון את נועה ברנר להצטרף אליו למלאכת הכתיבה. יחד הם יצרו עיבוד חדש, עצמאי וקצבי לסיפורו של ג'יימס מתיו ברי, עם מוזיקה ועיבודים מאת ירון, ובהפקה שנועדה להיות גם נאמנה לרוח ההרפתקה המקורית וגם קרובה לעולם של ילדי ישראל בתחילת שנות האלפיים.
לתפקיד פיטר פן לוהק עפר שכטר, שהיה באותה תקופה אחד מכוכבי הנוער הבולטים בישראל בעקבות תוכנית הטלוויזיה "אקזיט". מבחינה בימתית, שכטר היה ליהוק טבעי כמעט: צעיר, שובב, כריזמטי, מלא אנרגיה ובעל איכות ילדית שהתאימה לדמותו של הילד הנצחי. אלא שבמהלך תקופת החזרות התרחשה סביבו סערה ציבורית בעקבות תקרית באירוע "אקזיט סיטי". חשיפת ישבנו השפיעה על הדימוי הציבורי שלו, ופגעה במידה מסוימת בשיווק המחזמר.
לצדו של שכטר כיכבו מיכל ינאי כוונדי, אפרת בוימולד כטינקר בל, מיכל אמדורסקי כטייגר לילי, ואמיר פיי גוטמן בתפקיד קפטן הוק. הליהוק של פיי גוטמן היה מפתיע ומסקרן: לא דמות הוק כבדה ומסורתית, אלא קפטן הוק צעיר יותר, אלגנטי, מוזיקלי ובעל נוכחות אחרת. הבחירה הזו יצרה דמות חדשה ומעניינת בתוך עולם המחזמר.
טורנר המפיק שהיה גם המפיק של ההפקה שכתב אורי פסטר, הביא מן ההפקה הקודמת פריט אחד בלבד: תלבושת התנין שעדיין החזיק ברשותו. מעבר לכך, זו היתה הפקה חדשה לגמרי - עיבוד חדש, מוזיקה חדשה, שפה בימתית חדשה וקריאה מחודשת של הסיפור. למרות הסערה התקשורתית סביב שכטר, ההצגה הצליחה, הופיעה בכל רחבי הארץ, ופתחה פרק חדש בחייו הבימתיים של "פיטר פן" בישראל.