"בארץ לובנגולו מלך זולו" היא אופרה-מחזמר לילדים בהשראת ספרו הקלאסי של נחום גוטמן, בעיבוד סמדר שיר ובמוזיקה מקורית מאת ירון כפכפי. ההפקה, שעלתה בשנת 2010 במרכז לאופרה פרינג' ביפו, הפכה את מסע ההרפתקאות של גוטמן באפריקה לעולם בימתי צבעוני של שירה, קצב, בובות, מסכות ותלבושות, המחבר בין נוסטלגיה ישראלית, דמיון ילדי וסיפור מסע מוזיקלי לכל המשפחה.
עליהגוטמן, אפריקה והמפגש בין אופרה למחזמר
"בארץ לובנגולו מלך זולו" נולדה מתוך הרצון לקחת אחד מספרי הילדים המזוהים ביותר עם נחום גוטמן ולהעניק לו חיים חדשים על במה מוזיקלית. הספר, שנכתב במקור כסיפור בהמשכים ל"דבר לילדים", מספר על גוטמן, הצייר והסופר מתל אביב הקטנה, החולם על אפריקה, על חיות הבר ועל הרפתקה גדולה מן החיים. החלום הופך למסע, ובמהלכו נסחפת חבורת הרפתקנים בעקבות האגדה על אוצרו של לובנגולו מלך זולו.
ההפקה שעלתה בשנת 2010 במרכז לאופרה פרינג' ביפו ביקשה לא רק לספר את העלילה, אלא להפוך את עולמו המצויר של גוטמן לחוויה בימתית. סמדר שיר עיבדה את הספר לאופרה לילדים, וירון כפכפי כתב מוזיקה מקורית שחיברה בין שפה אופראית, מחזמר משפחתי, מקצבים אפריקאיים ודמיון תיאטרלי. את ההצגה ביים יובל זמיר, מנהלו האמנותי של המרכז לאופרה פרינג', והיא קיבלה את ברכתו ואישור הזכויות של חמי גוטמן, בנו של נחום גוטמן.
במרכז הסיפור עומד גוטמן עצמו: לא רק כמספר, אלא כאדם יוצר שנמשך אל הלא נודע. אליו מצטרפים ג'ו, הצייד האמריקאי; הנרי, הצייד האנגלי; ואומגבבא, הלוחמת השחורה המחוברת לקצב האדמה. כל אחד מהם פוגש את אפריקה מנקודת מבט אחרת: סקרנות, תאוות אוצר, רצון לשלוט בטבע, או אהבה עמוקה אליו. מתוך המסע נוצר סיפור על חלום, הרפתקה, טבע, אוצר, וחזרה הביתה עם הבנה חדשה.
העיצוב של פרנקלין טברס הפך את ציוריו של גוטמן לעולם של בובות, מסכות ותלבושות, והעניק להצגה שפה חזותית עשירה. התנועה של רוני פרידמן, השירה החיה והנוכחות של כלי ההקשה על הבמה חיזקו את התחושה שהקהל נכנס למסע מוזיקלי, לא רק להצגת ילדים.
המופע נע על הגבול שבין אופרה, מחזמר והצגה מוזיקלית. דווקא הגבול הזה היה ייחודו: מצד אחד חגיגיות קולית ואופראית, מצד שני נגישות, קצב, צבע והומור של מחזמר לילדים. המבקרים זיהו את השילוב הזה וציינו את המוזיקה התוססת, את השפה הבימתית ואת החיבור בין נוסטלגיה ישראלית לבין הרפתקה אקזוטית.
עבור ירון כפכפי, "בארץ לובנגולו מלך זולו" היתה יצירה יוצאת דופן ברצף עבודותיו לילדים ולמשפחה: לא מחזמר מסחרי גדול, ולא הצגת סל תרבות רגילה, אלא מפגש עם עולם האופרה עליה גדל בזכות אימו זמרת האופרה עליזה כפכפי. עם נחום גוטמן, ועם האפשרות לכתוב מוזיקה שמשרתת גם סיפור הרפתקאות, גם שירה חיה, וגם זיכרון ספרותי אהוב שעבר בין דורות של ילדים בישראל.
עיבוד לאופרה: סמדר שיר
מבוסס על ספרו של נחום גוטמן
מוזיקה ועיבודים: ירון כפכפי
בימוי: יובל זמיר
עיצוב תפאורה/תלבושות/בובות ומסכות:
פרנקלין טברס
תנועה: רוני פרידמן
כלי הקשה: נתי ניב
סאונד: דוד ברוך
תאורה: בן גולדמברג
גל לב
אורן כהן
הגר ליבוביץ
דנה מושקטבליט
צחי סיטון
עופר רגירר
יח"צ: גור רוזן שועל תקשורת
מנהל הצגה: צחי סיטון
הפקה: אינגי רובין
המרכז לאופרה פרינג' יפו
בשיתוף אלי מנטבר
מאת: טל גורדון - הבמה
את פנינו מקבלת מערכת כלי הקשה ועליה מתופף הנרי ורד שמכניס אותנו לאווירה הנכונה עם מקצבים אפריקאיים למיניהם. בהמשך יתקשר נפלא עם הפלייבק הכֵּלי ועם השירה החיה, והעבודה שהוא עושה היא אחד העוגנים המשמעותיים ביצירת האווירה על הבמה.
גם הצד הוויזואלי של ההצגה מרשים במיוחד"
בת ה-4 ובת ה-8 יצאו מסופקות מאוד מההפקה על פי נחום גוטמן, המשלבת אופרה ומחזמר
"בארץ לובנגולו מלך זולו" היא אופרה/מחזמר לילדים המבוסס, כמובן, על סיפורו הקלאסי של נחום גוטמן, המעובד לאופרה על ידי סמדר שיר, ומולחן על ידי ירון כפכפי.
החומרים מהם עשוי המופע משובחים במיוחד, ומזכירים, לרגעים, את החומרים מהם עשויה הצגת הילדים שהיא בעיניי הטובה בארץ, כבר כמה שנים, "עוץ לי גוץ לי".
מחזמר מושקע עם קצוות עמוקים
הסיפור הנהדר של נחום גוטמן, שעומקי רבדיו מהדהדים בין השורות הבימתיות, המוזיקה המצוינת שיצר כפכפי, הבחירה בפורמט האופראי שמעניק איזו חגיגיות אחרת לסיפור, השילוב הנכון בין אופרה למחזמר (והרי מדובר בבנות משפחה, בסופו של דבר), שנותנת תחושה של מחזמר מאוד מושקע עם קצוות עמוקים יותר מאלה שיש במחזות זמר אחרים לילדים, והבחירות הבימתיות המקסימות של יובל זמיר (שנפטר בינתיים. ההצגה עלתה לראשונה בשנת 2010) שהצליח להפיק במעט מאוד אמצעים, יחסית, אמירה בימתית משמעותית.
מאידך, יש גם כמה נקודות תורפה שעליהן נתעכב בהמשך, אבל השורה התחתונה היא שבת השמונה ובת הארבע יצאו שתיהן מאוד מסופקות מ"בארץ לובנגולו מלך זולו" וזה לא דבר מובן מאליו בהתחשב בכך שמדובר בהצגה בת שעה ורבע, ללא הפסקה, משהו שבשביל בת ה"עוד מעט ארבע" הוא אתגר לא קטן.
"הסיפור היה מפחיד, מצחיק, ומאוד מותח, ז'תומרת אהבתי", כותבת לי הגדולה בפסבדו-קוליות המתחילה לבצבץ בין מילותיה.
השפעה מ"מלך אריות"
הבחירות המוזיקליות מצטיינות גם על הבמה, כשאת פנינו מקבלת מערכת כלי הקשה ועליה מתופף הנרי ורד שמכניס אותנו לאווירה הנכונה עם מקצבים אפריקאיים למיניהם. בהמשך יתקשר נפלא עם הפלייבק הכֵּלי ועם השירה החיה, והעבודה שהוא עושה היא אחד העוגנים המשמעותיים ביצירת האווירה על הבמה.
גם הצד הוויזואלי של ההצגה מרשים במיוחד. הפתרונות הנפלאים של פרנקלין טברס מביאים אל הבמה את יבשת אפריקה על שלל צבעיה, כשההשפעה המוצהרת מ"מלך האריות" ניכרת, ומצדיקה את עצמה בכל מובן.
התלבושות מצוינות, קטעי התפאורה הקטנים מצחיקים ומשכנעים, קופים קטנים תלויים על "עצים" על גבה של אחת הזמרות, עצים גבוהים מרקדים מאחורי מסך שחור, ושוב, תלבושות החיות שמעוררות רושם גדול, דווקא בגלל המחשבה המושקעת בהן, ולא בשל הגרנדיוזיות הכלכלית.
נקודות תורפה קוליות
הבחירה האופראית מעניקה, כאמור, תחושה חגיגית וגדולה יותר מזו של הצגה רגילה, אבל כאן גם באות לידי ביטוי כמה נקודות תורפה, שיש להודות שהמבוגרים חשו בהן יותר מאשר הילדים. הראשונה היא העובדה שלא פעם קשה להבין מה נאמר על הבמה, ומהם עוגני העלילה.
זה הרגע להודות, כנראה, שלמרות הקלאסיקה, לא ממש קראתי בעבר את ספרו המיתולוגי של גוטמן, והדבר הראשון שנאלצתי לעשות אחרי שחזרנו הוא להיכנס לרשת ולחפש את עיקרי העלילה, כדי לדווח גם לכם שהמסגרת מביאה את סיפורו (הדי אמיתי, אגב) של נחום גוטמן, הצייר והסופר,שחובר לג'ו, הצייד האמריקאי, ויוצא עמו לחפש אחר האוצר האבוד של לובנגולו מלך זולו, ביבשת אפריקה האקזוטית, עליה חולם גוטמן כל חייו. בדרכם הם פוגשים דמויות שונות ומשונות המצטרפות למסעם, ומגיעים לסיומו כשבידיהם אוצר קצת אחר מזה שחשבו עליו במקור.
הזמרים, חלקם שר במסורת האופראית המוכרת לאוזן, וחלקם שר בצורה קלה יותר, עושים כולם עבודה מצוינת, אבל לרגעים לא מעטים, יש חוסר התאמה בין הקולות הגבריים לקול הנשי המוביל, ובמקום שייווצר מערך קולי אורגני המענג את האוזן, נוצרות לעתים צרימות הנובעות מאותו חוסר התאמה.
לא לגמרי ברור לי האם מדובר בבעיית סאונד שיוצר את הצרימה הזו, או בבעיה של תדרי שירה לא נכונים, או סתם בחוסר התאמה קולית, כי כשהם שרים לבד, כל אחד מהמשתתפים נשמע מצוין, ומצוינת במיוחד שירתה של הגר לייבוביץ' וקולה הנפלא, אבל כשלקולה מצטרפות גם הרמוניות גבריות, משהו שם הופך צעקני מדי ולא נעים מספיק לאוזן.
נימים נעימים של נוסטלגיה
הדגש בהצגה הוא על מסרים שתואמים מאוד את האווירה החברתית בה אנו חיים, עם צייד שלא יורה כי הוא חס על החיות, ועם נכדתו של המלך לובנגולו המנסה לשמור על היבשת האפריקאית ולא לחמוס אותה ממשאבי הטבע שלה.
הכתיבה הגוטמנית התל אביבית כל כך, מביאה ניחוחות שפורטים אצלי, לפחות, על נימים נעימים של נוסטלגיה, והאזכור של הרחובות הרצל ואלנבי, גן החיות הישן בתל אביב, כל אלה לוקחים אותי לאותה "עיר קטנה ואנשים בה מעט" שהיא תל אביב הגוטמנית, ושהדהודים אחרונים שלה גם אני זוכרת באיזשהו תא מתאי זכרוני.
גם הקטנה נהנית מהפנייה הישירה כשגוטמן הבימתי מודיע שעכשיו יחזור הביתה, לאלנבי, ומוסיפה, "לאלנבי, לעזריאלי, לעשות שופינג, לקנות חולצות בית ספר..."
"בארץ לובנגולו מלך זולו", המרכז לאופרה פרינג', לגילאי 5 ומעלה. מאת: נחום גוטמן, עיבוד לאופרה: סמדר שיר. מוזיקה: ירון כפכפי. בימוי: יובל זמיר. הפקה: צחי סיטון. עיצוב תלבושות ומסיכות, תפאורה ובובות: פרנקלין טברס, כוריאוגרפיה: רוני פרידמן. משתתפים: צחי סיטון, אלדר ברנטמן, עופר רגירר, שרון דבורין, אורן כהן, הגר לייבוביץ'. כלי הקשה: הנרי ורד.
חיים נוי - NEWS1 - 08/11/2010
ספרו הקסום של נחום גוטמן "בארץ לובנגולו ארץ זולו" הופק לאופרה שעלתה בימים אלה בבכורה עולמית במרכז לאופרה פרינג' ביפו, והיא מהווה מופע הצדעה מרהיב ותוסס לצייר והסופר הדגול שעל ספרו הנודע גדלו דורות של נערים.
למען האמת, לא נראה לי שמדובר באמת באופרה, שכן התצורה היא של מחזמר צנוע, השופע קצב ושירה וגם טקסטים קצרים, מבוצעים בידי להקה של שחקנים-זמרים מוצלחת.
נחום גוטמן הוזמן ב-1934 לנסוע לדרום אפריקה ומסעו באותה תקופה, בספינה, ארך כחמישה חודשים. את הרפתקאותיו הדמיוניות הוא שיגר בצורת מכתבים מצוירים ל"דבר לילדים" והם פורסמו בהמשכים. הסיפורים הללו כונסו לבסוף בספר "בארץ לובנגולו מלך זולו", שהפך לאחד הספרים הידועים ביותר בספרות הילדים בדורנו.
העלילה מספרת על נחום גוטמן, הצייר והסופר, שפוגש בגן החיות צייד אמריקני שהביא פיל לבן שצד באפריקה כמתנה לגן החיות. הצייד מספר לגוטמן על מלך זולו שטמן אוצר גדול באפריקה. גוטמן משכנע את הצייד לנסוע עימו ולגלות את האוצר ובמקביל, לספר ולצייר את הרפתקאותיהם. במסעם הם מצרפים אליהם בת זולו וצייד אנגלי, וכולם עוברים הרפתקאות שונות ומשונות ונתקלים בטיפוסים שונים עד לסיום הצפוי.
הסופרת והעיתונאית סמדר שיר כתבה את הליברית והצליחה להעביר את לשונו ורוח ספרו של נחום גוטמן בצורה יפה, נאמנה וקולחת.
ירון כפכפי חיבר את המוזיקה והיא תוססת, נעימה, קצבית ומרשימה. יובל זמיר ביים בצורה מוצלחת והפיק מלהקת השחקנים-זמרים מופע מוזיקלי מעניין וערב לאוזן ונעים למראה. לעיצוב התפאורה המינימליסטית אך הפונקציונאלית, וכמו-כן לעיצוב התלבושות, הבובות והמסכות אחראי פרנקלין טברס שמפגין טעם יפה מאוד. רוני פרידמן ערכה את הכוריאוגרפיה הנאה ובן גולדמברג עיצב את התאורה כהלכה.
המרכז לאופרה פרינג' ביפו, בניהולה של אינגי רובין, אחראי להפקה המרשימה, התרבותית והיפה. המופע מוגדר כאופרה, אולם נראה לי כי התואר מחזמר או מופע מוזיקלי מתאים לו יותר, למרות ששלושה מן המשתתפים הם זמרי אופרה מובהקים. למעט סצנה אחת שבה גם הטקסט מושר, כמו באופרה, רוב המלל, שהוא די קצר, אינו מושר כלל. המופע שזור בשירים רבים, רובם ככולם קצביים וערבים ומבוצעים כהלכה. האופרה הזו מיועדת לכל המשפחה ואולם ילדים קטנים ימצאו בה עניין ועונג רב. תמונת השידור מגן החיות היא יפה וקסומה.
המוזיקה היא מוקלטת, למעט נגנת כלי הקשה יעילה וטובה, נתי ניב, המלווה את המופע.
צחי סיטון, שחקן וזמר בס-בריטון הוא מקצוען מוצלח, בעל קול מעולה ויכולות נפלאות. צחי הוא בעל כישרון רב ומדגים שירה, תנועה ומשחק ראויים לכל שבח.
הגר ליבוביץ היא זמרת אופרה בעלת קול יפה ואיכותי. היא מפגינה ידע מקצועי רב בשירה מוצלחת.
דנה מושקטבליט אף היא זמרת אופרה בעלת קול גבוה ומרשים. משום מה, החליטה דנה שכשחקנית על במה, אינה צריכה להתאפר והדבר גורע מהמראה ונוכח התאורה היא נראית חיוורת.
עופר רגירר מגיש משחק וזמרה נאותים ומוצלחים.
גל לב משחק יפה מאוד ומבצע את השירה בצורה יפה ומקצועית.
אורן כהן תזזיתי ומגיש משחק ושירה נאותים, לא תמיד באותה רמה.
ראוי לציין, כי השחקנים הגברים נועלים מגפיים צבאיות ולמרבה הצער בולט עליהן בבירור סמל "צ" צה"לי, שאין לו מקום בהצגה על אפריקה.
כדאי גם לוודא שהתפאורה מחוזקת כראוי, שכן בהצגה נתקל אחד השחקנים במסגרת מתכת ועליה מתוח בד, שהתמוטטה על יושבי השורה הראשונה.
"בארץ לובנגולו מלך זולו" הוא מופע מוזיקלי, תרבותי ויפה, מבוצע בטוב טעם ובהחלט מעביר כהלכה את רוחו של הספר הקסום של נחום גוטמן.