"החיים לדוגמא" הוא מחזמר מקורי מאת ירון כפכפי, שנכתב עבור להקת צופי תל אביב ועלה לראשונה בשנת 2004. דרך סיפור אהבה בין מדריך צופים נערץ לדוגמנית מפורסמת, המחזמר מפגיש בין עולם תנועת הנוער לעולם הדוגמנות. שיריו הפכו להמנונים צופיים, והמחזמר חזר לבמה ב-2008 וב-2015.
הרגע שבו הצופים קיבלו מחזמר מקורי משלהם
הפקת הבכורה של "החיים לדוגמא" עלתה בשנת 2004 בביצוע להקת צופי תל אביב. המחזמר נכתב, הולחן ובוים על ידי ירון כפכפי, עם ניהול והפקה מוזיקלית מאת משה יוסף, כוריאוגרפיה של רוני פרידמן, והפקה וניהול להקה של רוני "ג'ינג'י" גלעד.
היוזמה נולדה לאחר עזיבתו של הבמאי איקה זוהר, כשג'ינג'י פנה לירון והציע ללהקה ליצור מחזמר מקורי חדש, ברוח ההצלחה ההיסטורית של "השכנים של צ'יץ'".
כדי להכיר לו את העולם הצופי, לקח אותו ג'ינג'י למסע היכרות עם התנועה: רפסודיה, פסטיבלי שבטים ומחנה קיץ. ירון, שהיה בצופים רק זמן קצר בילדותו, גילה את התנועה כמעט כאאוטסיידר, והתאהב באנרגיה הישירה, המחוספסת ו"החורנית" שלה.
בקיץ 2003 החל תהליך העבודה עם חברי הלהקה. באמצעות אימפרוביזציות נבנו הדמויות, ובמקביל נכתבו השירים. ירון ראה במחזמר הזדמנות לשווק את הצופים לבני נוער מבחוץ, אך להפתעתו דווקא הצופים עצמם התאהבו במבט החוגג עליהם: יפים, מצחיקים, מגניבים וראויים לבמה גדולה.
שם המחזמר נשען על הניגוד שבין דוגמנות חיצונית לבין דוגמה ערכית. כבר בשיר הפתיחה עלו חברי הלהקה על מסלול דוגמנות, בבגדים אופנתיים שעיצבה אלקסה רזניק. חלקם נחשבו נועזים מדי, והנהגת הצופים ביקשה להחליפם.
המחזמר נגע גם בנושאים חדשים ונועזים לזמנו. דמותו של ג'ונג'ו, בגילומו של אורן רוגובין, התאהבה בחברו הטוב טלבי, וסימנה את הפעם הראשונה שבה הלהקה עסקה בגלוי באהבה בין בנים. גם סיפור יום הניקיון השבטי, שבו הבנים נועלים את עצמם באולם ומנקים אותו בעירום, נכנס למחזמר, אף שבהמשך צונזר בהדרגה.
"החיים לדוגמא" זכה בפרס "הצגת הנוער הטובה ביותר" בפסטיבל "סתיו תיאטרוני" 2004. אך הצלחתו הגדולה ביותר התרחשה דווקא אחרי ירידת המסך: הדיסק עבר בין השבטים, הושמע במחנות הקיץ, והשירים הפכו לחלק מן הפסקול הצופי.
המחזה השירים והבימוי: ירון כפכפי
כוראוגרפיה: רוני פרידמן
ניהול והפקה מוסיקלית: משה יוסף
מנהל הלהקה ומפיק בפועל: רוני (ג'ינג'י) גלעד
עיצוב תלבושות: אלקסה רזניק - axela
איפור: ביה"ס למקצועות האיפור - ירין שחף
הגברה ותאורה: אורגיל נאור בע"מ
עיצוב גראפי ולוגו: ykp
הפקה: האגף לקהילה נוער וספורט,
המחלקה לצופים תנועות נוער וחינוך ימי
טלבי - ליאור אשכנזי (שבט דיזנגוף י"ב)
שליה - מאיה שואף (שבט אביב י׳)
דני - הדר ברוך (שבט דיזנגוף י')
רוי - גל בן-ארצי (שבט צהלה י"א)
ג׳ונג׳ו - אורן רוגובין (שבט החורש י')
רעם - נדיר אלדד (שבט צבר י')
גלי מילר - קים בוסי (שבט בית דני י')
רן תולעת שני - שי כתבי (שבט דיזנגוף י"ב)
אלכס: ניל משען (שבט צבר י')
אודליה - קרן לוי (שבט הגבעה י"א)
קלי - אביטל פרידמן (שבט אביב ט')
ניצה שורוק - אלונה עזריה (שבט קהילה י')
בוקי - יותם קושניר (שבט דן י’)
פיג׳י - יועד פרוקוצימר (שבט הנשיא י"א)
ליטל - נטע טמשה (שבט החורש י')
אסף חפץ - עמיחי הרן (שבט הנשיא י')
מיכל גת (שבט צהלה י')
נעה מנטבר (שבט דיזנגוף י')
ליאור ריפל (שבט החורש ט')
הבמאי ירון כפכפי בהצגה סקסית על הצופים
שיתוף פעולה בין הבמאי המשופשף ירון כפכפי לצעירים הרעבים של להקת ''צופי תל-אביב'' הניב מוצר שמעורר בקהל תגובות קיצוניות. במקום מחרוזת שירים יש עלילה אמיתית ואת מדי החאקי מחליפה שמלה חושפנית
טל פרי
כשהנהלת ''צופי תל-אביב'' פנתה לירון כפכפי בהצעה לביים את המופע החדש של הלהקה, ''החיים לדוגמא'', הם ציפו מן הסתם לניעור קל של אבק שגרה מהרפרטואר הסטנדרטי של שירי תנועת נוער ולהקות צבאיות פלוס מחרוזת ים-תיכונית.
אחרי הכל, כפכפי התפרסם לראשונה כיוצר מחזמר הפולחן ''דוד'' עם להקת הנוער ''השכנים של צ'יץ''', פרויקט שהגדיר מחדש מה אפשר לעשות עם מעט תקציב, הרבה אמונה וחבורת בני-עשרה מורעבים לבמה. בפועל, אם ''צופי תל-אביב'' ציפו לקבל ניעור, הם קיבלו טלטלה של ממש. הצגות ההרצה שכבר הועלו ל''החיים לדוגמא'', עליה חתום כפכפי ככותב ובמאי, הספיקו כדי לעורר בקהל תגובות קיצוניות לכאן ולכאן.
''זה נכון שהיו אנשים שלא ידעו איך לעכל את'החיים לדוגמא''', מודה כפכפי, ''אגב, אני מדבר רק על תגובות הקהל. לא היה שום ניסיון מצד הנהלת הלהקה לצנזר או לשנות את המופע. היתה ישיבה בה גורם בכיר אמר מפורשות:'רבותי, בואו נשים דברים על השולחן. בני-נוער שיוצאים למחנה קיץ של הצופים חושבים, בין השאר, על הקטע של הסקס. השאלה היא כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי להראות את זה על הבמה'''.
למי שלא קלט, ''החיים לדוגמא'' לא רק שבר את התבנית המקובלת על-פיה נוצרו מופעי להקת הנוער הוותיקה, הוא גם זרק לפח את השאריות. מדובר בהצגה עלילתית מוזיקלית שמבוססת בצורה חופשית במיוחד על הסרט ''נוטינג היל''. ליאור אשכנזי (לא זה מ''ללכת על המים'' ) הוא ערן טלבי, רשג''ד (ראש גדוד, ט.פ.) בצופים , חבר תנועת נוער בכל רמ''ח אבריו. מיה שואף היא שליה שר, דוגמנית בינלאומית שסופרת כל קלוריה ושירותיה עולים עשרות אלפי שקל ליום צילום. השניים נפגשים מאחורי הקלעים באירוע התרמה, מתאהבים, וההתנגשות בין עולמם של בני-הנוער האידיאליסטים במדי החאקי ובין בני-הנוער הנהנתנים המכורים למותגי-על היא בלתי נמנעת. כדי שזה ייראה אמין על הבמה, כפכפי נפטר בסצינות רבות ממדי הצופים לטובת מראה אופנתי בהרבה, כולל שמלה נועזת במיוחד שלובשת שואף בסצינת הכניסה שלה לבמה.
''השמלה הזו עמדה במרכז הניסיון היחיד לעדן את התוצאה הבימתית'', משחזר כפכפי. ''אחרי ההצגה הראשונה היה ברור שהקהל מדבר על השמלה יותר מאשר על המסר, אז החלטנו בכל זאת להחליף אותה בבגד שמרני יותר. בהצגה הבאה מיה הרגישה שהכניסה שלה לא מעוררת שום תגובה בקהל, אז החזרנו לה את השמלה והחלטנו שמה שיהיה יהיה''.
- מהיכן רעיון העימות בין חברי תנועות נוער וחבורה של סטייליסטים?
''זה בעצם החייאה של תופעה שהיתה קיימת כבר בשנות ה-50'. בני נוער באותה תקופה היו או חברים בתנועת נוער או מה שכונה'סלוניים'. חשבתי שיהיה מעניין לשחזר את זה, אבל לבטא על הבמה דברים שבשנות ה-50' לא העזו לומר בקול רם''.
- ואולי ניסית לעורר פרובוקציה מכוונת?
''חד-משמעית לא. היה לי ברור שאם אני עובד עם להקת נוער כמו'צופי תל-אביב', אני צריך להפוך את העבודה איתם לחוויה שתיתן משהו גם לי וגם להם. בשנים האחרונות, מי שבא להופעות שלהם ראה בני-נוער במדי חאקי מבצעים שירים מוכרים, עם העמדה מוכרת, קטעי קישור מינימליים וזהו.'החיים לדוגמא', בלי לספק יותר מדי פרטים, מתחיל ככה בדיוק והופך תוך דקות למשהו שונה לחלוטין. אני חושב שעצם העובדה שמדובר בהצגה עם עלילה היתה הלם להרבה אנשים''.
'' החיים לדוגמא'' חוזרת לבמה בסוף-השבוע הקרוב והיא תועלה בשבת הקרובה באולם רוזין ברמתאביב ג' בחמש אחר-הצהריים ובבכורה חגיגית בשמונה בערב.
יהיה נכון?
איפה מגלמת מדריכה בצופים דוגמנית שחייה משתנים מן הקצה אל הקצה
רונה סגל
להקת צופי תל-אביב, שבימי תהילתה כיכבה במעברונים ל"זהו-זה", מעלה בימים אלה מחזמר חדש, "החיים לדוגמא". הופעה חגיגית התרחשה בשבת. הלהק מספרת, שרה ומענטזת בהתלהבות שיא את סיפור אהבתם של צופיפניק נערץ בן עדות המזרח ודוגמנית מצליחה ובלונדינית ש"חייה משתנים ביום שהיא שמה ע עצמה לראשונה חולצה צופית". עלילת המשנה (מוצלחת בהרבה מן הראשית) מתארת התאהבות של אחד הצופים באותו מדריך נערץ, ונמנעת (בניגוד לעלילה הראשית) משימוש בסטריאוטיפים. הסיפור מסתבך בעזרתו האדיבה של ירון כפכפי, שתחת כנפיו כבר נעשו חיבורים גדולים מהחיים כדוגמת יהודה לוי ויעל בר זוהר (במחזמר "דוד").
מחזמר צופי אינו אמור להיבחן בכלי הביקורת המקובלים. מדובר בשריד אותנטי לז'אנר האמנות המגוייסת, במובן הנאיבי והמתוק של המילה. תלמידי תיכון מכל רחבי העיר שיש להם, בנוסף לחלום השכיח להתפרסם, גם נטיי למעורבות חברתית, שרים מעל הבמה על חשיבות ה"ביחד" ועל ריקנותו של עולם הזוהר (וזאת למרות שמעניין לבדוק אם לא לשם מועדות פניהם בחלוף תקופת הצופים). הכוכב הראשי של "החיים לדוגמא" הוא בזמנו הפנוי רשג"ד כיתות ו', הכוכבת היא מדריכת ד', וגם שאר חברי הלהקה אוחזים בתפקידי הדרכה. מדובר לכל הפחות בעשרים שעות של פעילות התנדבותית בשבוע, שהן בוודאי עשרים שעות יותר ממה שהפקת הפופ העונה לשם "רוני" נותנת לעולם.
אבל צופי תל-אביב חלשים בדיוק איפה שהם חזקים. לתנועה יש 8000 חניכים בעיר, והיא מסגרת חשובה מאין כמוה בחינוך הלא פורמלי. אך היכן מרכז הפעילות? הנהגת התנועה חולשת על שבטים גדולים מאוד ברמת אביב, הצפון הישן ומרכז העיר, ושבטים מתפוררים בדרום וביפו. האם נכון להעלות אירוע יקר שבעלות הפקתו היה אפשר לתמוך בעוד שני שבטים חלשים בדרום? ואם המחזמר החדש יניב הכנסות (ללהקה מתוכנן סיבוב הופעות בקהילות יהודיות באמריקה, ולאלה, כידוע חולשה קשה לחאקי), מותר לקוות שהן יחולקו ברדיוס רחוק מספיק מאולם הבית של הלהקה, מתנ"ס רוזין ברמת אביב ג'.
שנתיים לאחר הגיוס של רוב חברי הלהקה המקורית, רוני ג'ינג'י העלה רעיון חסר-תקדים, להעלות את המחזמר שוב עם הקאסט המקורי באמפי וואהל לערב אחד בלבד.
הקהל הגיב בהתאם, האמפיתיאטרון היה מלא עד אפס מקום בקהל שהכיר את כל מילה בשירים והפך את הערב לאירוע קאלט.
באותו הערב התקבלה ההחלטה להעלות את המחזמר שוב עם קאסט צעיר.
הדור השני עולה לבמה
בשנת 2008 חזר "החיים לדוגמא" להפקה שנייה עם קאסט חדש של להקת צופי תל אביב. זו היתה הפעם הראשונה שבה נבחן המחזמר מעבר להפקת המקור: האם הדמויות, השירים והסיפור ימשיכו לעבוד גם עם דור חדש של מבצעים.
לתפקיד טלבי לוהק עידן אשכנזי, אחיו הצעיר של ליאור אשכנזי, שבנה את התפקיד בהפקת 2004. כאשר עידן הגיע גם הוא לשכבת השמיניסטים בלהקה, הדמיון הרב לאחיו הפך את הליהוק למתבקש. הוא נכנס לתפקיד שכבר היה טעון בזיכרון של הקהל, אך העניק לו אנרגיה חדשה משלו. בתפקיד האהוב של דני, חברתו הקרובה של טלבי, שיחקה אליאנה תדהר, שזה היה תפקידה הראשון במחזמר.
הפקת 2008 הצליחה לא פחות מהמקורית, וחיזקה את מעמדו של "החיים לדוגמא" כמחזמר השייך ללהקה ולא רק לקאסט אחד. שיר חדש נכתב במיוחד להפקה זו, אך מכיוון שלא הופיע בדיסק המקורי, הוא לא הפך לחלק מן הזיכרון המשותף של המחזמר. לעומתו, השירים שכבר התנגנו בשבטים התקבלו בהתלהבות: חניכים שלא הכירו את ההקשר הדרמטי המקורי שלהם חוו את ההצגה כמעט כמו "ג'וקבוקס מיוזיקל" - סיפור חדש המשובץ בשירים אהובים ומוכרים.
כך גילתה ההפקה השנייה שהסיפור של טלבי, שליה, דני, ג'ונג'ו ועולם האופנה ממשיך לעבוד גם כשהדור מתחלף.
המחזה השירים והבימוי: ירון כפכפי
כוראוגרפיה: רוני פרידמן
ניהול והפקה מוסיקלית: משה יוסף
מנהל הלהקה ומפיק בפועל: רוני (ג'ינג'י) גלעד
עיצוב תלבושות: אלקסה רזניק - axela
הגברה ותאורה: אורגיל נאור בע"מ
עיצוב גראפי ולוגו: ykp
הפקה: האגף לקהילה נוער וספורט,
המחלקה לצופים תנועות נוער וחינוך ימי
טלבי - עידן אשכנזי
שליה - דנה יפה
דני - אליאנה תדהר
רוי - יובל גנות
ג'ונג׳ו - מתן שביט
רעם - ניר חסדאי
גלי מילר - עדי אברהמי
רן תולעת שני - ליר לביא
אלכס - רועי יוטבת
ניצה - שני ארליך
אודליה - תמר ארז
קלי - קורל מלכא
היידי כלום - גולדי וונג
בגדי ילדים - אסטר רדוסקביץ
בוקי - יובל דרויש
פיג'י - עופר נוה
אבילוטלוט - אורטל מזלי
לולי - טל ברזילי
קומבינה - עילי פאר
ליטל - מאי רול
אסף חפץ - דור שמעוני
קדוש - רון אנוך
הקאלט חוזר בשל יותר
בשנת 2015 עלה "החיים לדוגמא" בפעם השלישית, שוב בביצוע להקת צופי תל אביב. הפעם כבר היה מדובר בקאסט שחבריו היו בגן כאשר ההפקה המקורית עלתה לראשונה, אך גדלו על השירים ועל המיתולוגיה שנוצרה סביב המחזמר.
מבחינתו של ירון, זו היתה ההפקה המדויקת ביותר של המחזמר. הדור החדש הגיע אל החומר בלי המשקל של הפקת המקור, אבל עם אהבה גדולה לפסקול ולסיפור. השירים נשמעו מוכרים, הדמויות קיבלו חיים חדשים, והמחזמר נראה פתאום לא כנוסטלגיה בלבד, אלא כיצירה שעדיין מדברת בשפה של נוער.
אחד השינויים המעניינים ביותר היה קבלת דמותו של ג'ונג'ו. אם בשנת 2004 עצם העיסוק באהבתו לטלבי היה חדש ונועז עבור התנועה, הרי שב-2015 הדמות התקבלה בטבעיות כמעט מוחלטת. מה שהיה פעם קו עלילה פורץ דרך הפך לחלק אורגני מן הסיפור - עדות לשינוי שעברה החברה, וגם לכוחו של המחזמר להישאר רלוונטי.
הפקת 2015 אישרה סופית את מעמדו של "החיים לדוגמא" כקאלט צופי: מחזמר שהדור הראשון זכר, הדור השני חידש, והדור השלישי אימץ כאילו נכתב עבורו.
המחזה השירים והבימוי: ירון כפכפי
כוראוגרפיה: רוני פרידמן
ניהול והפקה מוסיקלית: משה יוסף
מנהל הלהקה ומפיק בפועל: רוני (ג'ינג'י) גלעד
עיצוב תלבושות: אלקסה רזניק - axela
הגברה ותאורה: אורגיל נאור בע"מ
עיצוב גראפי ולוגו: ykp
הפקה: האגף לקהילה נוער וספורט,
המחלקה לצופים תנועות נוער וחינוך ימי
טלבי - איילון לזרין
שליה - שירה לוי
דני - יעל מיליצ'ר
רוי - ליאור אזולאי
גו'נג'ו - אלעד שחר
רעם - שחף בלאש
גלי מילר - פיקי שפירא
רן תולעת שני - נמרוד ויינשטיין
אלכס - אנג'ל נטור
בקי - עדן גולוד
קלי - טל קרובינר
אודליה - שרון ליטבק
היידי - שלי עוזיאל
פיג'י - שגיא זילברברג
בוקי - גבע וייס
קדוש - איתמר פיק
ראומהמצאתי - מיה שרון
ליטל - הילי בר און
אבילוטלוט - רומי הרוש
לולי - נועם דיקר
קומבינה - עדן אמסלם
תותי - נועה זילברמינץ
ליאור גולדנר * נועה שאואט
נועה קאשי * נועה וקסלר
בשנת 2015 עלה "החיים לדוגמא" בפעם השלישית, שוב בביצוע להקת צופי תל אביב. הפעם כבר היה מדובר בקאסט שחבריו היו בגן כאשר ההפקה המקורית עלתה לראשונה, אך גדלו על השירים ועל המיתולוגיה שנוצרה סביב המחזמר.
מבחינתו של ירון, זו היתה ההפקה המדויקת ביותר של המחזמר. הדור החדש הגיע אל החומר בלי המשקל של הפקת המקור, אבל עם אהבה גדולה לפסקול ולסיפור. השירים נשמעו מוכרים, הדמויות קיבלו חיים חדשים, והמחזמר נראה פתאום לא כנוסטלגיה בלבד, אלא כיצירה שעדיין מדברת בשפה של נוער.
פסקול שעדיין חי במחנות הקיץ
יותר מעשרים שנה אחרי עלייתו הראשונה, "החיים לדוגמא" ממשיך לחיות בעיקר דרך השירים. הדיסק המקורי עדיין מנוגן בשבטים, ובעיקר במחנות הקיץ, והשירים עברו בין דורות של חניכים ומדריכים.
הלהקה הנוכחית עדיין שרה שירים כמו "שה-לה-לה", "הלב שלנו" ו-"מגה מיקס". עבור רבים מחניכי הצופים, השירים האלה אינם רק זיכרון של הצגה, אלא חלק מן החוויה הצופית עצמה - לילות במחנה, טקסים, חזרות, חברויות, התרגשות ותחושת שייכות.
כוחו של "החיים לדוגמא" נמצא בכך שהוא לא מביט על הנוער מבחוץ. הוא נולד מתוך מפגש אמיתי עם חניכים, מתוך אלתורים, שיחות, צחוק, מבוכה, התאהבויות ורגעים של גילוי עצמי. לכן הוא הצליח להפוך ממחזמר של להקה אחת לפסקול של תנועה שלמה.
במבט לאחור, "החיים לדוגמא" הוא אחד הסיפורים הייחודיים של מחזמר ישראלי מקורי: יצירה קהילתית שהפכה לתופעה, מחזמר נעורים שהקדים את זמנו בכמה נושאים, ופסקול שממשיך להזכיר לדורות של צופים שהדברים החשובים באמת נמצאים בחברות, באהבה, וביכולת להיות נאמן לעצמך.