"המלך גיליאן" הוא מחזה מוזיקלי מקורי מאת ירון כפכפי, שנכתב לתיאטרון גושן ועלה לראשונה בשנת 2005. במרכזו עומד מלך צעיר, חסר ניסיון ונלהב מדי, המנסה לבנות ממלכה חדשה בלי להקשיב לדור שקדם לו. דרך אגדה בלשית-חברתית על אוצר, כתב חידה וזקני ממלכה מגורשים, המחזה מציע לילדים מבט חדש על חוכמה, זקנה, אחריות והקשר שבין הדורות.
האוצר שהיה חבוי בזקני הממלכה
"המלך גיליאן" נולד אחרי הצלחת "הלב" בתיאטרון גושן, מתוך רצונה של אביגייל שמר לחשוב על סיפור מקורי שיעניק לילדים השקפה חדשה על אנשים מבוגרים. במקום להציג זקנה כחולשה, מטרד או משהו שצריך לעקוף, המחזה ביקש להפוך את הזקנים לגיבורי הידע: מי שנושאים בתוכם זיכרון, ניסיון, חוכמה ויכולת לראות רחוק יותר מן הצעירים.
מתוך הרעיון הזה נוצר סיפור אגדה מקורי. גיליאן הוא מלך צעיר העולה לשלטון לאחר מות אביו, המלך דוריאן הזקן. הוא מלא כוונות טובות, נמרץ, בטוח בעצמו ורוצה לתקן במהירות את כל מה שנראה לו מיושן בממלכה. אך דווקא מתוך הפחד להיות מושפע מן הזקנים סביבו, ומתוך הרצון להוכיח שהוא שייך לדור חדש, הוא מקבל החלטה קיצונית: לגרש את כל הזקנים אל מחוץ למדינה.
מכאן מתחילה שרשרת טעויות. גיליאן ממנה לתפקידי השרים את חבריו בני גילו, ומגלה במהרה שהתלהבות צעירה אינה תחליף לניסיון, ושכוונה טובה אינה מספיקה כדי להנהיג ממלכה. חוסר הביטחון שלו, חוסר ההקשבה וההתעקשות להסתדר לבד מובילים אותו אל משברים הולכים ומעמיקים.
בתוך הכאוס מתגלה מכתב שהשאיר לו אביו, ובו כתב חידה המוביל אל אוצר גדול. החיפוש אחר האוצר הופך למסע בלשי-בימתי, אך גם למסע פנימי: גיליאן לומד שהאוצר הגדול ביותר של ממלכה אינו זהב, כוח או שלטון, אלא ידע. והידע הזה נמצא דווקא אצל האנשים שהרחיק מעליו.
תקופת סוף ימי הביניים, שנבחרה כרקע להצגה, אפשרה להציב את הסיפור ברגע היסטורי סמלי: עולם היוצא מחשכה תרבותית ומתעוררת בו מחדש התשוקה ללמוד, לשאול ולדעת. כך הפך המחזה לאגדה על מלך צעיר, אבל גם למשל על חברה שלמה שמבינה כי עתיד ללא עבר הוא עתיד חסר שורשים.
בתפקיד המלך גיליאן הופיע עופר רגירר, ובהמשך גם אלון רונן, ולצדם השתתפו דינה לימון, אורן כהן, סתיו אידיסיס, עדי קוזלובסקי, אסף רון ואלון כהן. עבור ירון כפכפי זו היתה אחת ההצגות המקוריות הראשונות שכתב, הלחין וביים במסגרת שיתוף הפעולה המתמשך עם תיאטרון גושן, לאחר "הלב" ולפני "יוסף בעל החלומות".
"המלך גיליאן" הוא מחזה ילדים על זקנה, אבל בעצם הוא מחזה על הקשבה. על ילד-מלך שלומד להיות גדול לא מפני שנתנו לו כתר, אלא מפני שהוא מוכן להכיר בכך שאינו יודע הכל. ועל חברה שמגלה מחדש כי הזקנים אינם שאריות של עולם ישן, אלא שומרי האוצר שממנו בונים עולם חדש.
מחזה, מוסיקה, תמלילים ניהול מוסיקלי ובימוי:
ירון כפכפי
עיצוב תפאורה: ניצן רפאלי
עיצוב תלבושות: אלה קולסניק
עיצוב תאורה: אורי מורג
כוריאוגרפיה: לימור רוז
ביצוע אביזרים: טליה אוטולנגי
דינה לימון (גילדה)
עופר רגירר / אלון רונן (המלך גיליאן)
אורן כהן (אמנון)
סתיו אידיסיס (תמר)
עדי קוזלובסקי (דורה בת גיל - יועצת המלך)
אסף רון (גילברט)
אלון כהן (גילמור)
הפקה: תיאטרון גושן - אביגייל ויואב שמר
מנהל הפקה: שירן שמר
תפעול במה: ד.מ. תאורה והגברה
דברים לתוכנייה מאת ירון כפכפי
העת בה אנו חיים היא תקופה של קדמה מסחררת. הכל משתנה במהירות: האמונות, האופנות, הטכנולוגיה. הצעירים דורשים לחיים קצב מהיר יותר ויותר ומשאירים את המבוגרים הרחק מאחור.
ייחודם של "זקני השבט" כחכמים בעלי ניסיון נשחק במהלך השנים אל מול הידע העולמי העומד לרשותנו בכל שעות היממה, זורם היישר אל המחשב בביתנו. נדמה שאין לנו עוד צורך בקשר עם המבוגרים – כיוון שכל התשובות זמינות עבורנו...
בימינו הילדים והוריהם מתייחסים אל הזקנים בסלחנות כאילו אין ביכולתם לתרום כהוא זה לעולמם, והקשישים מצידם חשים מנותקים ומיותרים. הם מסתגרים ומתרחקים מאיתנו בעצב.
אהבתי להורי, שלום ועליזה, והרצון לתרום ככל שאפשר לשינוי מצב זה, הביאו אותי אל האגדה "המלך גיליאן".
האגדה מספרת על מלך צעיר ויפה אשר חושש להזדקן ומפאת פחדו "להידבק בזקנה", הוא מצווה לגרש את כל הזקנים מן הממלכה. התנהגותו היהירה מביאה אותו עד מהרה למשברים ולסכסוכים. הרחק משם, בכפר, שני ילדים מפתחים בזהירות קשר עם שכנתם הקשישה גילדה. גילדה מתגלה כאישה מלאת שמחה וחכמת חיים, היא כובשת את ליבות הילדים בסערה. דרכיהם של כל הגיבורים מובילות אותם לפגישה שתשנה את גורל הממלכה.
ממעל מרחפת דמותו של המלך הזקן שהלך לעולמו, אביו של המלך גיליאן. בחידות מסתוריות שמתגלות לפתע, מצליח המלך המנוח ללמד את בנו שיעור שלא הצליח ללמדו בחייו. לאחר הרפתקאות שונות ומשונות מבין גיליאן את הסוד לגדולה: כבוד, הקשבה ולימוד.
במהלך העבודה על המחזה, ניכר היה שכל השותפים לעשייה עברו חוויה אישית בהתמודדות עם הנושא. השחקנים המוכשרים, המפיקים הנחושים, והצוות המקצועי מלא ההשראה, תרמו מעל ומעבר למקובל וחיזקו אצלי את התחושה שהמסר החשוב הזה מוכרח להגיע אל כמה שיותר ילדים.
"אל-תשליכני, לעת זקנה" כתוב בתהילים.
באחריותנו ליצור שינוי, כדי שבבוא היום נוכל אנו להזדקן בכבוד, מוקפים באהבה והערכה.
ירון כפכפי
מתוך תוכניית המחזמר
הצגה מקורית שהיא כעין אגדה בסגנון ״צופן דה וינצ׳י״ לילדים. ההצגה מספרת על חשיבותם של זקני הארץ.
היה היה בארץ רחוקה, מלך צעיר בשם גיליאן. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של אביו, המלך דוריאן הזקן. מלא כוונות טובות ניגש גיליאן הנמרץ למלאכה – לערוך שינויים בממלכה. הוא מינה לתפקידי השרים את חבריו – בני גילו, אך מרוב חשש מהתנהלותם של הזקנים סביבו ומהשפעתם עליו, ציווה לגרש את כל הזקנים אל מחוץ למדינה.
רחוק משם, בכפר מרוחק – גרו אח ואחות. תמר בת 12 ואמנון בן 8. שכנתם היתה אישה זקנה וערירית בשם גילדה. בתחילה חששו הילדים מפניה ואף כינו אותה מכשפה, אך עם הזמן הפכו לחברים טובים. כאשר הגיע צו גירוש הזקנים אל ביתה של גילדה, סירבו הילדים להיפרד מחברתם המבוגרת, החליטו לעשות מעשה, והציעו לה להסתתר בבקתה קטנה שהקים אביהם ביער.
בארמון מגלה גיליאן כמה קשה "להיכנס אל נעלי אביו", מצב הממלכה מתדרדר ואין ממי לבקש עצה. אך אז, באורח פלא, מתגלה מכתב שהשאיר המלך המנוח לבנו. המכתב הוא כתב חידה מיסתורי אשר אמור להוביל לאוצר גדול אותו השאיר המלך לבנו. איש לא מצליח לפענח את הצופן. איש מלבד גילדה.
הילדים וגילדה מתייצבים באומץ מול המלך. תוך כדי פתרון החידות מבין המלך מהו האוצר הגדול שהשאיר לו אביו. הוא חוזר מן הגזרה הנוראה ומשיב את כבודם האבוד של זקני הממלכה.
למה העלנו את "המלך גיליאן"
בתקופה בה נשחק מעמדם של "זקני השבט" במשפחה ובחברה המודרנית, מטפל המחזה "המלך גיליאן" בדרך חדשה ומקורית בקשר בין זקני הדור לבין הילדים. המחזה מחדד את התובנה שהידע והלמידה הוא האוצר הגדול ביותר שניתן לבני האדם, ו"האוצרים" האחראים להעביר אותו לדור הבא הם הזקנים.
התקופה שנבחרה כרקע להצגה היא סוף ימי הביניים. תקופה בה שוב החלה להתעורר באדם התשוקה ללמוד ולדעת, לאחר שנים רבות של אפלה תרבותית.
התפאורה, התלבושות והמוסיקה יוצרים אווירת מיסתורין המבוססת על אלמנטים ארכיטקטונים תקופתיים מעולמות עברו, בשילוב עולמן הקסום של האגדות עליהם גדלנו.
היה היה בארץ רחוקה, מלך צעיר בשם גיליאן. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של אביו, המלך דוריאן הזקן. מלא כוונות טובות ניגש גיליאן הנמרץ למלאכה – לערוך שינויים בממלכה. הוא מינה לתפקידי השרים את חבריו – בני גילו, אך מרוב חשש מהתנהלותם של הזקנים סביבו ומהשפעתם עליו, ציווה לגרש את כל הזקנים אל מחוץ למדינה.
רחוק משם, בכפר מרוחק – גרו אח ואחות. תמר בת 12 ואמנון בן 8. שכנתם היתה אישה זקנה וערירית בשם גילדה. בתחילה חששו הילדים מפניה ואף כינו אותה מכשפה, אך עם הזמן הפכו לחברים טובים. כאשר הגיע צו גירוש הזקנים אל ביתה של גילדה, סירבו הילדים להיפרד מחברתם המבוגרת, החליטו לעשות מעשה, והציעו לה להסתתר בבקתה קטנה שהקים אביהם ביער.
בארמון מגלה גיליאן כמה קשה "להיכנס אל נעלי אביו", מצב הממלכה מתדרדר ואין ממי לבקש עצה. אך אז, באורח פלא, מתגלה מכתב שהשאיר המלך המנוח לבנו. המכתב הוא כתב חידה מיסתורי אשר אמור להוביל לאוצר גדול אותו השאיר המלך לבנו. איש לא מצליח לפענח את הצופן. איש מלבד גילדה.
הילדים וגילדה מתייצבים באומץ מול המלך. תוך כדי פתרון החידות מבין המלך מהו האוצר הגדול שהשאיר לו אביו. הוא חוזר מן הגזרה הנוראה ומשיב את כבודם האבוד של זקני הממלכה.
להזמנת הופעות ופרטים נוספים