סרטו של יהורם גאון ״אני ירושלמי״ וזיכרונות ילדותו, הם ההשראה למחזה המוזיקלי המקורי, אשר ראשיתו בירושלים בימים שלפני קום המדינה, וסופו באיחוד ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.
זהו סיפורו של יהורם, ילד משכונת בית-הכרם בירושלים של שנות הארבעים של המאה שעברה, אשר גילה בדרך מקרה את יעודו על הבמה. אביו, ראה באהבתו לבמה בעיה שיש לעקור מן השורש, ויהורם הצעיר נאלץ להתנדנד בין רצונו למצוא חן בעיני אביו הנערץ, לבין משיכתו העזה לבמה כשחקן וזמר. סבו אשר היה נודע בעיסוקו בתורת הקבלה, היה היחיד שראה את עתידו המזהיר של יהורם, וחיזק אותו ללכת בדרך זו, למגינת ליבו של האב.
הקמת המדינה שינתה את כל עולמו של יהורם, וקטעה את ילדותו. העיר העתיקה של ירושלים נפלה בידי הירדנים, וכל היהודים גורשו. במשך 19 שנים חלם כל עם ישראל על היום בו תאוחד ירושלים החדשה והעתיקה.
במהלך שנים אלו יהורם הפך לשחקן וזמר מצליח מאוד, ועם פרוץ מלחמת ששת הימים, מצטרף יהורם אל הלוחמים כדי להעלות את מצב רוחם.
עם הפריצה אל העיר העתיקה והשבת הר הזיתים לתחומי ישראל זוכה יהורם להגשים את חזונו של אביו ולמלא את בקשתו.

ההצגה מספרת דרך עיניו של יהורם הילד על החיים בירושלים הנצורה בשנות הארבעים, על ימי נערותו בשנות החמישים ועל עלייתו המטאורית בשנות השישים. להיטי הזהב הקלאסיים של יהורם גאון, השייכים מזה עשורים למורשת ישראל, שזורים בעלילה באופן הגורם לקהל להקשיב להם מחדש.

״אני ירושלמי״ מאושר ע״י סל תרבות לישראל.

לא קל לראות הצגה, שמדברת בך, בחייך, במשפחתך, בזיכרונותיך - העצובים השמחים. כי כמה יכולים שחקנים טובים ככל שיהיו, תפאורה מרהיבה, שירים מקסימים, בימוי רגיש כמו אדווה שמלטפת חוף, כמה יכולים כל אלה להתחרות באמת האמיתית אותה הלכתי לראות בדחילו, וביראה גדולה, כי למול סיפורי האישי, שחרץ חריצים בפני וחיי, הכל מתגמד ומצטמצם וקוטן.
אז לא!
כי ישבתי למול שחקני "אני ירושלמי", ושכחתי את עצמי למולם, למול אהבתם למול סיפורו של ילד ירושלמי שהם לקחו אותו ממני אליהם, בכישרון בחמלה ובהוקרה.
קיבלתי המון פרסים בחיי, שחקני ההצגה "אני ירושלמי" במאי ההצגה ירון כפכפי, מפיקי ההצגה, אביגיל שמר אהרון העניקו לי פרס נוסף אם לא הנפלא שבהם, אזי לפחות אחד מן הנלבבים של חיי.
תודה.

כאשר אביגייל ויואב שמר התקשרו אלי לשאול מה דעתי על הרעיון להפוך את סרטו של יהורם גאון, ״אני ירושלמי״, להצגה מוזיקלית, לקח לי בדיוק שלוש שניות לענות להם, שזה רעיון מבריק.
הטלפון הבא שלי היה לחברי משכבר הימים, עודד מנשה, שמאז ילדותינו המשותפת - ידועה לי חיבתו לשיריו ולסרטיו של יהורם. גם עודד התלהב, ומאחר שבמרוצת השנים זכה עודד להכיר את יהורם ואף להתידד עימו, אירגן לנו עודד ארוחת בוקר משולשת, בה פרשתי בפני יהורם את הרעיון.
יהורם הקשיב קשב רב, ולאחר מכן, כאות של הבעת אמון, שלח לי קובץ פרטי של זכרונותיו אשר העלה על כתב בשנים האחרונות.
קראתי בשקיקה את סיפור חייו והתענגתי. יהורם גאון שהכרתי כזמר ענק ושחקן מחונן, התגלה כמספר סיפורים מרתק באופן המשתווה אל יתר כישרונותיו. בעודי קורא, כבר החלה נפרשת בפני עלילת חייו כמחזה, ובמקביל נפעמתי אל מול האירועים ההיסטוריים של מדינת ישראל בכלל, והעיר ירושלים בפרט, השזורים בחייו.
במהלך התחקיר וההתעמקות בסיפור חייו, חזרה ועלתה שוב ושוב מילה אחת שבדיעבד, היא בעצם נושא המחזה - שייכות.
תחושת השייכות ניכרת כבר בשם ההצגה, אך מעבר לכך עוברת דמותו של יהורם במחזה ״אני ירושלמי״ משברים רבים בגלל חלומו להשתייך לתחום המנוגד לתפישת עולמם של אביו ואימו.
בתקופה בה גם בני הנוער מתחבטים בשאלה, איפה יותר נוח או קל לחיות, הולך ונעלם הנאראטיב שהיה כאן לפני שנות דור. פעם ידענו בשביל מה אנו כאן, ידענו למה אנו מתגייסים לצבא, ובחרנו להישאר למרות הקושי והכאב.
שמחתי לגלות שגם יהורם חש כמונו, ובסיפור חייו הוא עצמו מספר נאראטיב אשר ממנו גם אני נפעמתי ואליו שוב רציתי להשתייך.
הקסם בנסיון לתאר את יופיה של ירושלים ומיסתוריה, סחף אותי כבמאי, ובעזרת היוצרים המוכשרים שליוו אותי, הצלחנו למצוא את השפה הויזואלית אותה תדבר ההצגה.
במקביל התחלנו בחיפוש קדחתי אחר שחקן שישחק את יהורם ואת יתר בני משפחתו. החיפוש אחר שחקנים שייצגו אנשים שחלקם כבר לא איתנו, יצר ריגוש שאין דומה לו, וכולנו גאים בשחקנים שנבחרו לבסוף וגרמו לכולנו צמרמורות של התרגשות עוד בעת החזרות.

לבסוף אי אפשר לדבר על יהורם גאון ללא השירים המזוהים עמו, שהם כבר נכס צאן ברזל של עמנו. ״הנני כאן״, ״אני עושה לי מנגינות״, ״יש לי חלום״, ועוד… לכן בבואי לעבד אותם להצגה ולהפוך אותם לחלק מן העלילה - היתה בי תחושת חיל ורעדה כאילו שומע אני קול האומר לי ״של נעלייך מעל רגלייך…״
הרגשתי אחריות להעביר בעיבודים את אותו ריגוש אשר חשתי בעצמי כאשר שמעתי את השירים לראשונה כילד.
חוויית העבודה על ״אני ירושלמי״ תחקק בזכרוני כפרוייקט החשוב והמרגש ביותר שעשיתי במהלך עשרים וחמש שנות עבודתי בתחום הבמה.

- ירון כפכפי, מחזאי במאי ומנהל מוזיקלי

גם לילדים מגיע… "אני ירושלמי" מבוססת על סיפורו של הזמר והשחקן יהורם גאון.
כולם מקצועניים להפליא, בגלמם טיפוסים שונים ומגוונים, כך שהתמונה העולה בפני הילדים עשירה ומגוונת. בנוסף, השפה העברית הנפלאה זוכה לקבל כאן בהצגה את מקומה הראוי. פשוט תענוג לשמוע את השפה הכה משובחת ולירית כאחת, לעומת שפת הרחוב המושמעת לרוב בסרטים או בהצגות מסחריות.
עליס בליטנטל - יום רביעי, 17/8/16, 20:15 דה מרקר

"אני ירושלמי" מבוססת על סיפורו של הזמר והשחקן יהורם גאון. את דמותו כילד ונער מגלם שפי מרציאנו המדהים כ"יורם". מרציאנו זכור מתפקידו בהצגת "הנאהבים והנעימים" בסיום הסטודיו של יורם לוינשטיין. יהורם גאון גדל בשכונת בית הכרם, אך הקשר החזק שלו לסבו, שגר בעיר העתיקה והשפיע עליו בבחירת דרכו האמנותית, מביא להצגה את ניחוח הזכרונות מכל מה שהתרחש בירושלים בשנות הארבעים, בעת השלטון הבריטי. הצופים הצעירים סופגים מההצגה ידע על ההתארגנות של הישוב היהודי, במיוחד הצעירים, להתנגדות לשלטון הבריטי, שהיה בעל נטיה ברורה לטובת הערבים. כל מי שנתפס ובכליו כלי נשק, או אפילו כדור או רימון (מקרב היהודים כמובן), היה נשפט למוות ונתלה. המתח בעת פרוץ מלחמת העצמאות, העימותים של הנערים עם הוריהם הדואגים להם, מומחשים יפה בעזרת שלל הטיפוסים שבהצגה, אותם מגלמים ברוב חן ובעסיסיות אביב כרמי כסבתו של יורם; אורית עזריב כאמו; וערן פרץ בתור אביו של יורם, דניאל ורטהיים כ-"ג'ינג'י״, וגיא הירש כ"בנימין” – כולם מקצועניים להפליא, בגלמם טיפוסים שונים ומגוונים, כך שהתמונה העולה בפני הילדים עשירה ומגוונת. בנוסף, השפה העברית הנפלאה זוכה לקבל כאן בהצגה את מקומה הראוי. פשוט תענוג לשמוע את השפה הכה משובחת ולירית כאחת, לעומת שפת הרחוב המושמעת לרוב בסרטים או בהצגות מסחריות.

בימאי ההצגה ומנהלה המוסיקלי הוא ירון כפכפי הנודע, שהחל את דרכו כבימאי להקת "השכנים של צ'יץ'”, ומתמחה בהצגות המשלבות מוסיקה ריקוד ומשחק גם יחד. לצידו - עוזר הבימאי יאיר מוסל, שאף ביים את "הנאהבים והנעימים שהוזכרה לעיל. מה גם, שעל כל זאת, שיריו של יהורם גאון הכה מוכרים צובטים את הלב. ושיאם – כשברקע, בהקרנת הוידיאו ארט המדהימה של ינון פורת, נראה גאון עצמו שר את השיר המסיים בשילוב עם עם שפי מרציאנו שעל הבמה. את עיצוב התפאורה והאביזרים עשו בתיה וומיכאל סגל-פיק. את התלבושות עיצבה רונה בקרמן, ועל התנועה אחראית לימור רוז.

הצגה זו מיועדת לגילאי ד' עד י'.
לסיכום: הצגות ילדים ונוער מושקעות עם מיטב השחקנים והיוצרים, כי גם לילדים מגיע.


בצילום התחתון של ירון כפכפי נראים: שפי מרציאנו, אורית עזריב, גיא הירש ואביב כרמי.